מאגרי תרצה
המקורות מתארים את מערכת מאגרי תרצה ואת השפעתם על החקלאות באזור, תוך התייחסות לגורמים שונים המשפיעים על ניהול משאבי המים בחבל.
גורמים מרכזיים:
●
כמות משקעים: אזור הביטרונות, בו ממוקמים המאגרים, מאופיין בכמות משקעים נמוכה של 200 מ"מ בשנה, היורדים בעיקר בצורה מרוכזת וכבדה. כמות משקעים זו מציבה אתגר לאספקת מים לחקלאות, ומחייבת ניהול יעיל של מקורות המים הקיימים.
●
מקורות מים: המקורות מזכירים מספר מקורות מים המשורים לניהול המים בחבל:
○
מי שיטפונות: מי גשמים היורדים בעוצמה רבה, ונאגרים במאגרי תרצה.
○
מי ביוב: למאגרי תרצה זורמים גם מי ביוב גולמיים, שמקורם בעיקר מהחלק המזרחי של שכם. מי הביוב זורמים למרחק של כ-50 ק"מ עד הגעתם למאגרים, עוברים תהליך חלקי של חמצון והפרדת מוצקים, ומליחותם גבוהה.
○
מעיינות: אזור נחל תרצה כולל גם מעיינות מים טובים.
○
מי הירדן: המקור מציין כי נהר הירדן נשאב, וכי יש צורך למצוא מקורות מים נוספים.
●
טופוגרפיה וגאולוגיה:
○
אגן ניקוז נחל תרצה: מאגרי תרצה ממוקמים בנקודה אסטרטגית באזור הביטרונות, שם נחל תרצה מתחתר ויוצר פתח צר ועמוק. מיקום זה מאפשר הקמת מאגרים צרים ועמוקים, המונעים אידוי רב של מים.
○
חלחול: בסלע הגיר הקשה, המים מחלחלים, אך בסלע הרך של הביטרונות, המים זורמים על פני השטח.
●
צרכים חקלאיים:
○
חקלאות תמרים: גידול תמרים צ thirsty מאוד, ודורש כמויות מים אדירות - כ-700 ליטר ליום לעץ תמר בוגר.
○
התאמת גידולים: מערכת מאגרי תרצה ותפיסת ניהול המים תומכת בגידול תמרים, שכן הם מסוגלים לצמוח היטב גם עם מים מליחים.
○
התפתחות חקלאית: תכנון מערכת המים והמאגרים משפיע על אופי החקלאות, כיוון שחקלאים מעודדים לגדל גידולים התואמים את זמינות המים.
●
תשתיות:
○
מערכת שאיבה: מי המאגרים נשאבים במהירות, בהתאם לצרכים החקלאיים, ומוזרמים ישירות לחקלאים.
○
טיפול במים: המקורות מציינים כי המים עוברים טיפול מינימלי, הכולל בעיקר סינון להפרדת מוצקים, זאת בשל החשש מסתימות במערכות ההשקיה.
לסיכום: ניהול משאבי המים בחבל מושפע מגורמים שונים, כגון: כמות משקעים נמוכה, מקורות מים מוגבלים, טופוגרפיה וגאולוגיה ייחודיים, צרכים חקלאיים משתנים, ותשתיות מים קיימות. תכנון מערכת המים והמאגרים, תוך התייחסות לגורמים אלו, מאפשר ניצול מיטבי של משאבי המים הקיימים, ותומך בפיתוח חקלאי בר-קיימא.
1. ניהול משאבי מים:
●
מאגרים משותפים: כל המאגרים באזור מחוברים במערכת אחת, המאפשרת חלוקת מים יעילה בין ישובים שונים.
●
טיפול בשפכים: עיריות מחויבות לטפל בשפכים ולמצוא להם פתרון קצה. חברת "הגיחון" ממלאת תפקיד מרכזי בכך.
●
הבדלים בין מזרח למערב: בצד המערבי של ירושלים יש יותר ביוב ופחות חקלאות, בעוד שבצד המזרחי יש יותר חקלאות ופחות ביוב.
●
שימוש בשפכים להשקיה: חקלאים משתמשים בשפכים מטוהרים להשקיה, במיוחד עבור גידול תמרים.
2. חקלאות:
●
השפעת עלות המים: מחירי המים הגבוהים משפיעים על החלטות גידול. חקלאים מחפשים גידולים הזקוקים לפחות מים או שיכולים להיות מושקים בשפכים.
●
גידולים חקלאיים: ישנם ניסיונות לגדל גידולים חדשים המתאימים להשקיה בשפכים, כמו חרובים.
●
מחקר ופיתוח: מתקיים מחקר ופיתוח במו"פ (מרכז מו"פ) ביקעת הירדן, שמטרתו למצוא גידולים חדשים המתאימים לתנאי האזור ולפתור את בעיית השפכים.
3. היבטים פוליטיים:
●
השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הסכסוך משפיע על ניהול משאבי המים. שפכים פלסטיניים מטופלים בישראל ומוזרמים לגידולים ישראליים, בעוד שהפלסטינים אינם נהנים מהם.
●
הקמת מתקן טיפול: ישראל התקשתה להקים מתקן טיפול בשפכים במזרח ירושלים בגלל רצונה לשמור על שליטה בשטח.
4. שמורות טבע:
●
החלפות שטחים: החלפות שטחים בין מועצות מקומיות לרשות הטבע והגנים מאפשרות הקמת שמורות טבע חדשות תוך התחשבות בצורכי החקלאות.
●
מסדרון אקולוגי: אזור בקעת הירדן, מהגבול עם ירדן ועד ים המלח, נחשב למסדרון אקולוגי חשוב. ישנם מאמצים לשמור על הטבע באזור.
1. נהר הירדן:
●
מצבו הנוכחי: הירדן, שבעבר זרם בשפע, הפך ל"תעלה" דלה במים, בעיקר עקב סכרים וניצול יתר של מים.
●
ירידה בכמות המים: כמות המים בנהר ירדה באופן דרמטי - ממיליארד וחצי קוב מים לשנה ל-100 מיליון קוב בלבד.
●
מעיינות: למרות הירידה בכמות המים, הירדן ממשיך לזרום הודות למעיינות שמספקים לו מים, אך אלו בעלי מליחות גבוהה.
●
השפעה על ים המלח: הירידה בזרימת הירדן תורמת לירידה במפלס ים המלח.
●
שינוי אופי הזרימה: הירדן הפך מנהר דינמי לנהר סטטי, והפיתולים שלאורך אפיקו כמעט ולא משתנים.
●
שינויים גיאוגרפיים: הירידה בזרימה והמליחות הגבוהה גורמים לשינויים בנוף, כמו צומח רב לאורך גדות הנהר והיעלמות פיתולים במורד הנהר.
2. חקלאות:
●
גידולים: החקלאות בבקעת הירדן מושפעת מזמינות המים וממחירם. חקלאים נאלצים לחפש גידולים חסכי מים או כאלה שניתן להשקות בשפכים מטוהרים, כמו תמרים.
●
אתגרים: המקורות מציינים אתגרים נוספים העומדים בפני החקלאים, כמו הצפות עקב גאות נהר הירדן ופגיעה במערכות השקיה.
●
הבדלים בין הגדות: החקלאות בצד הירדני של נהר הירדן נרחבת וירוקה יותר בהשוואה לצד הישראלי, עקב גשמים רבים יותר ותרומת מים גדולה יותר לנהר.
ים המלח
המקורות מציגים תמונה מורכבת של ניהול משאבי המים באזור ים המלח ובבקעת הירדן, תוך התייחסות לגורמים שונים המשפיעים על ניהול משאבי המים בחבל.
1. ירידת מפלס ים המלח: ים המלח יורד בקצב מדאיג של מטר ו-20 סנטימטר בשנה. סיבה מרכזית לכך היא הפחתה דרמטית בכמות המים הנכנסים אליו מנהר הירדן, בעיקר עקב סכרים וניצול יתר של מי הירדן.
ההשלכות: ירידת המפלס גורמת לנזקים תשתיתיים, כמו פגיעה בכבישים ובחקלאות, ולנזקים חזותיים, כאשר האזור נראה כ"מוקד אסון." בנוסף, ירידת המפלס משפיעה על התיירות, למרות שהמדינה טוענת שאין פגיעה משמעותית.
2. ניצול מים לצורכי שתייה: ישראל מסתמכת במידה רבה על התפלת מים, כאשר כ-60% מהמים לשתייה מגיעים מהתפלה. הדבר מפחית את התלות במקורות מים טבעיים, כמו הכנרת, ומאפשר ניצול יעיל יותר של מקורות אלה.
3. גישת המדינה: המדינה מכירה בירידת מפלס ים המלח כבעיה, אך טוענת שאין נזק משמעותי המצדיק התערבות פעילה. המדינה רואה בירידת המפלס "מחיר" שיש לשלם תמורת פיתוח ושימוש במים.
4. חלופות אפשריות:
- הזרמת עודפי מים מהכנרת: מוצע לנצל עודפי מים מהכנרת ולהזרים אותם לים המלח, בין אם דרך נהר הירדן או באמצעות צינור ייעודי. יתרונות: שיפור איכות המים בכנרת, תרומה לים המלח וחיזוק יחסי ישראל-ירדן. חששות: עלות גבוהה של הפרויקט ואובדן מים במהלך ההזרמה.
- טיפול בביוב והזרמתו לירדן: מוצע לטפל במי ביוב מהרי עבר הירדן ולהזרים אותם לנהר הירדן, מה שיכול לשפר את מצב הנהר ולספק מים להשקיה לירדן. חששות: חוסר נכונות מצד המדינה להשקיע בפרויקט שנתפס כעזרה לירדן יותר מאשר לישראל.
5. גורמים נוספים:
- השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הסכסוך משפיע על ניהול משאבי המים באזור, בעיקר על חלוקתם בין ישראל לפלסטינים. [מההיסטוריה של השיחה]
- היבטים בטחוניים: הנוכחות הצבאית ניכרת לאורך נהר הירדן, ובצד הירדני מתקיימים סיורים צבאיים קבועים. [מההיסטוריה של השיחה]
- היבטים אקולוגיים: ירידת מפלס ים המלח וזיהום נחלים מהווים דאגה סביבתית משמעותית בבקעת הירדן. [מההיסטוריה של השיחה]
לסיכום: ניהול משאבי המים באזור ים המלח ובבקעת הירדן מושפע ממגוון גורמים, ביניהם ירידת מפלס ים המלח, ניצול מים לצורכי שתייה, גישת המדינה, וחלופות אפשריות לפתרון המשבר. נוסף על כך, קיימים גורמים נוספים כמו השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היבטים בטחוניים והיבטים אקולוגיים, המשפיעים על ניהול משאבי המים באזור.
שליטה היסטורית על מקורות המים:
●
המקור מתאר את שיטת ניהול המים בתקופה ירדנית , בה משפחות עשירות כמו משפחת חוסיני קיבלו שליטה על מעיינות והקימו מערכות אמות מים (עמות).
●
מטרת האמות: האמות נועדו להוביל מים לאזורים חקלאיים, ותושבים שרצו להשתמש במים נאלצו לשלם למשפחה ששלטה במעיין.
●
חלוקת מים: המים שהגיעו ישירות מהמעיינות היו בשליטת המשפחות, בעוד שהמים שזרמו ב"ואדי" עצמו היו נחשבים לרכוש הכללי.
מציאות מודרנית:
●
מדינת ישראל: עם הקמת מדינת ישראל, השתנתה חלוקת המים. בישראל, כל טיפת מים שייכת למדינה ואסור לאגור מים באופן פרטי.
●
חוקי המים: חוקי המים של ישראל לא הוחלו במלואם ביהודה ושומרון, מה שיוצר מציאות משפטית מורכבת.
●
שליטה במים: ישראל מנצלת את המים בבקעת הירדן באמצעות קידוחים, ומשיבה לעצמה שליטה על משאב זה.
●
השפעה על המעיינות: הקידוחים מקטינים את שפיעת המעיינות, מה שגורם לחקלאים להעדיף לרכוש מים מהמדינה במקום מבעלי העמות.
●
צנרת: כיום, רוב החקלאים רוכשים מים מצנרת המדינה, ושיטת האמות הישנה כמעט ולא קיימת.
אתגרים סביבתיים:
●
זיהום מים: נחל מחמש, המזרים ביוב ממקורות ישראלים ופלסטינים, גורם לזיהום מים בנחל קלט.
●
גדר הביטחון: תוכניות להקים גדר ביטחון לאורך נחל קלט מעוררות חשש מפגיעה במערכת האקולוגית של הנחל.
נקודות נוספות:
●
נחל קלט: הוא נחל ייחודי בכך שהוא זורם כמעט לכל אורכו, ומחבר בין אזורים גיאוגרפיים שונים.
●
מסדרון אקולוגי: נחל קלט משמש כמסדרון אקולוגי המאפשר מעבר של בעלי חיים וצמחים בין אזורים שונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה